את פסולת החום הנוצרת בתהליך ייצור חשמל, זיקוק נפט, תעשייה כימית, ייצור מלח, ייצור נייר, מיזוג פלדה ומרכזי ותעשיות אחרות יש להעביר עם מים קירור. לאחר שמי הקירור סופגים את חום הפסולת, מעלים את הטמפרטורה של מי הקירור המסתובבים. הפונקציה היא להחליף את מי הקירור הנישאים עם האוויר במגדל הקירור, והאוויר נושא את חום הפסולת של מי הקירור לאטמוספרה כדי להתפזר, כך שטמפרטורת מי הקירור תרד ומשאבי המים היקרים ימוחזרו. .
מגדל הקירור המסורתי משתמש במאוורר מסתובב מכני בחלקו העליון של המגדל להפקת אוויר, כך שנוצר לחץ שלילי במגדל, ומוגדרת כמות מוגדרת של זרימת אוויר. הכוח המכני מונע על ידי מנוע. מגדלים גדולים יותר זקוקים למפחית כדי להאט כדי לשמור על החיוב של המאוורר. המהירות המדורגת.
רוב חילופי החום של מגדל הקירור מתבצע ברדיאטור המילוי שמתיז מים. ככל שצורת המילוי מורכבת יותר, מהירות זרימת המים איטית יותר והתנגדות הרוח שנוצרת היא גם גדולה יותר. על מנת להפחית את עמידות הרוח, יש צורך להקטין את פני המילוי. צורה מסובכת, אחדותה של הסתירה הזו, כלומר הנקודה הטובה יותר של פיזור חום ועמידות לרוח, נחקרה כל העת, סיכמה ונמשכה על ידי אנשי מגדל קירור. עד כה ניתן לומר שהוא טוב או טוב יותר מבעבר.
את מגדל קירור הריסוס אין צורך לרסס בעזרת סנפירי מילוי כדי להפיץ חום, מה שמפחית את עמידות האוורור ומגביר את זרימת האוויר למגדל, כך שחרוזי הערפל יוכלו להפיץ טוב יותר את החום במגדל.
זרבובית ריסוס, המכונה גם זרבובית אטומיזציה, מכשיר לאטומיזציה סיבובית. זרבובית האטום של מערבולת היא המכשיר המסוף במערכת חלוקת המים. מי הקירור נכנסים לחלל מכשיר הסחרור בלחץ שצוין. תחת פעולת עמוד הליבה, זרימת המים מסתובבת ומתזתת כלפי מעלה לחלקיקים קטנים מהזרבובית בזווית חרוט של 30 מעלות. חרוזי ערפל.
